סיפור אישי
לאחרונה בת השש וחצי שלי התעניינה במקצועי האישי ושאלה "אבא במה אתה עובד?", אך הפעם לא הסתפקה בתשובה הקבועה- "במחשבים" והמשיכה, "כן אבל מה אתה עושה במחשב?"
כמו תמיד כשאין לי תשובות בשלוף, אמרתי לה תני לי לקחת את זה אופליין ואסביר לך בהמשך 
בנתיים חשבתי על תשובה טובה או בעצם התחלתי לחשוב על דרך טובה להנגיש לילדים את תחום הנתונים וויזואליזציה של נתונים בדרך שתהיה מעניינת וברורה. עלה לי רעיון יצירתי: לשלב את תחומי העניין שלה ביצירה שקשורה לנושא, כדי ליצור המחשה.
עשינו רשימה של כל שמות האחיינים שלה על דף משבצות וליד כל שם את הגיל במספר, לאחר מכן ניסינו לענות על השאלות:
מי הכי גדול?
מי הכי קטן?
מי במקום השני?
גילינו שזה די מסובך וקשה לענות על השאלות רק מרשימת השמות והגילים הכתובה.
הצעתי לה לצבוע טור משבצות מעל כל שם, כך שכמות המשבצות הצבועות תייצג את גילם בשנים. תוך שהיא צובעת בקפידה אני מביט מהצד ורואה כיצד היא משרטטת את הגרף בארים הראשון שלה, ציפיתי לראות את ההבעה שלה לאחר שתגלה את הקסם
כשסיימה לצייר, חזרנו לאותן שאלות ופתאום הכל הפך לברור:
מי הכי גדול? – היה ברור מהגרף.
מי הכי קטן? – גם זו תשובה שמיד בלטה.
מי במקום השני? – היה ניתן לראות מיד.
מי הכי גדול במשפחה שלנו? – התשובה הייתה מול עינינו.
כמה שנים הפרש יש בינך לבין ליאן? – ראינו את ההפרש בצורה ויזואלית וברורה.
ההבעה שלה כשהיא הבינה הייתה שווה הכל. פניה מוארות בהבנה, "הבנתי, אבא!"
היה רגע שבו ראיתי כמה הדמיית נתונים פשוטה יכולה להפוך את המידע לברור אפילו לילדים.
איך מגרף פשוט ששורטט עם טושים, כל התשובות ברורות וקל לחלץ מסקנות.
לאחר מכן היא ביקשה להכין אחד נוסף והתלבטה "הפעם אולי לפי כמות האותיות בשם או אולי לפי מידת נעליים? לא לא.. אני יודעת.. לפי המרחק שכל אחד גר מסבתא!"
אמרתי לה לאט לאט, KPI’s זה נושא לפוסט אחר.
בחיים האמיתיים, כשמנהל נדרש להכין בעצמו את הדוח או הגרף, זה מסית את הפוקוס שלו מהמטרה, כשהמטרה שלו היא לבנות הגרף או הדוח, הוא לא יתפנה לניתוח הנתונים. כשהנתונים מוכנים ומדויקים, כל מה שנותר הוא להבין.
